אחד מספרי השירה לזקנה הכי מרגש שקראתי, מילותיה של שיבטה כל כך פשוטות אך מהדהדות בלב אנוש בצורה כל כך עמוקה.
עבדתי עם הספר הזה רבות במחלקה הפנימית גריאטרית.
שיבַּטה טוֹיוֹ (1911-2013) נולדה בעיר טוגֹ'ִיקִי-שִׁי, צפונית-מזרחית לטוקיו, למשפחה של סוחרי אורז אמידה. לאחר נישואים וגירושים חפוזים בגיל צעיר, נישאה שנית וניהלה עם בעלה מסעדה. לשניים נולד בן יחיד. כל חייה נמשכה שיבטה אל עולם האמנויות בכלל ואל הספרות בפרט, אך כתיבת שירה נעשתה חלק בלתי נפרד מיומה רק לאחר שחצתה את גיל 90 . ספרה הראשון פורסם בשנת 2010, כשהייתה בת 98, ונמכר ביותר ממיליון וחצי עותקים ביפן. לאחר מותה פורסם ספרה השני וזכה אף הוא להצלחה רבה. שירתה, המתורגמת כאן בראשונה לעברית, מציגה את עולם הזקִנה על החששות והתסכולים שבו, אך גם בתחושה עמוקה של השלמה והוקרה. שיריה מלמדים אותנו, ולו במעט, על המתחולל בליבו של אדם זקן, הזוכר את קורות העבר ומוקיר את שמחת ההווה.
אפשר לרכוש את הספר פה:
כל הזכויות שמורות ללוקוס הוצאה לאור